ויצמן ואח' נ' בוסתן -עשבי תיבול טריים בע"מ

פסק דין

בפני תביעת תחלוף (שיבוב) במסגרתה עותרות התובעות כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותן בגין פיצויים ששילמה התובעת 2 למבוטחתה בנוגע לנזקי רכוש בתאונת דרכים.

מסגרת הדיון

התובעת 2 ביטחה בתקופה הנוגעת לעניין רכב שהיה בבעלות התובעת 1 (להלן: "הרכב המבוטח"), בביטוח מקיף בר-תוקף, בהתאם לפוליסת ביטוח (להלן: "הפוליסה").

בכתב התביעה טענו התובעות, כי ביום 28.02.07, עת חנה הרכב המבוטח, התנגש בו רכב הנתבעת, שהינו משאית חלוקה (להלן: "המשאית") וכתוצאה מכך ניזוק הרכב המבוטח (להלן: "התאונה").

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב אופן התרחשות התאונה.

טענות הצדדים

התובעות טוענות כי מנסיבות התאונה עולה כי נהג הנתבעת לא נקט בזהירות סבירה, משכך, לשיטתן, על הנתבעת "הראייה להוכיח" כי לא הייתה לגבי התאונה רשלנות שתחוב בגינה (סעיף 4 לכתב התביעה). לעומתן, טענה הנתבעת, כי בהתאם להתרחשות התאונה כפי שתיארה בכתב הגנתה, נטל הראייה הוא על התובעות, בבחינת "המוציא עליו הראייה".

התובעות טענו לחילופין, כי התאונה נגרמה על ידי דבר מסוכן מטעם הנתבעת, ולחילופי חילופין טענו כי התאונה אירעה בשל רשלנותה של הנתבעת או מי מטעמה.

התובעות צירפו לכתב תביעתן חוות דעת שמאי המפרטת את הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, כמו כן, טענו כי התובעת 2 פיצתה את המבוטח בגין הנזקים שנגרמו לרכב בסך של 25,324 ₪ בהתאם לחבותה על פי הפוליסה, וכי עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטח, עברו זכויותיו כלפי האחראים לתאונה ולנזקיו לידי התובעת 2, הבאה בנעליו מכוח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

לעומתן, הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג הרכב המבוטח בעת התאונה (להלן: "מר ויצמן"), הוא בעלה של התובעת 1.

בניגוד לטענת התובעות כי הרכב המבוטח חנה בעת התאונה, טענה הנתבעת, כי מר ויצמן נסע בעת התאונה ברכב המבוטח ופנה ימינה מרח' שמגר לרח' תורה מציון. באותה עת נסעה המשאית, ברח' תורה מציון, לכיוון רחוב שמגר במטרה לפנות ימינה ברח' שמגר. מכיון שרחוב תורה מציון, בו אירעה התאונה הינו צר, דו סטרי וכי בשני שוליו חנו מכוניות לא היה למשאית מרחב תמרון כלשהו. לטענת הנתבעת, מר ויצמן נסע נגד כיוון התנועה וניסה לחנות בכיוון זה, כך שהפתיע את נהג המשאית, כתוצאה מכך הוא נאלץ לבלום בלימת חירום והתנגש ברכב המבוטח, כל זאת, לשיטת הנתבעת, בגין רשלנותו של מר ויצמן.

בישיבה המקדמית שהתקיימה בפני ביום 14.03.10, העיד מר ויצמן כי לא נסע בניגוד לכיוון התנועה וטען כי עת עמד בסמוך לרכב המבוטח אשר חנה צמוד לקיר, אירעה התאונה (עמ' 1 לפרוטוקול). בניגוד לאמור, העיד נהג המשאית כי מר ויצמן "בא מולי והוא עבר לנתיב הימין שלי.." (עמ' 3 לפרוטוקול), והוסיף כי הלה נסע נגד כיוון התנועה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו לתיק בית המשפט ובמיוחד בעדויות הצדדים בפני, אני קובעת כי דין התביעה להידחות ואפרט את הטעמים להחלטתי זו.

נטל השכנוע מאזן ההסתברויות ועדות יחידה

נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו; כאשר אי עמידה בו - משמעה דחיית הטענות. לנטל השכנוע החובה הנלווית להביא ראיות לעמידה באותו הנטל. על בעל הדין הנושא בנטל השכנוע, חובת ההוכחה לעובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

מידת ההוכחה הנוהגת בהליך האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר ה"שקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע. י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד-2003, בעמ' 1505-1509.

בבואו של תובע בשערי בית המשפט, מוטלת עליו החובה להוכיח לבית המשפט את תביעתו.

באשר לאופן התרחשות האירוע, כל שהוצג בפני בית המשפט הוא גרסתו של הנהג מטעם התובעות ובגרסה זו, אין במקרה שבפני די.